החלטה בתיק בש"א 5426/07

בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד

1.     המבקש, הוא הנתבע מס' 4 בהליך העיקרי, עותר לביטול החלטה שניתנה ביום  3/9/06, לפיה, התובעת, היא המשיבה, זכאית לקבלת פסק דין כנגדו. מלכתחילה, הוגשה התובענה בתיק אזרחי 8280/06 לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בית המשפט לענייני משפחה מצא כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, ועל כן הועבר הדיון בתובענה לבית משפט זה (ר' החלטה מיום 4/6/06).

2.     המבקש הגיש בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, בבית המשפט לענייני משפחה, ביום 14/5/06, למשך 14 ימים, וביום 24/5/06, ניתנה החלטה חיובית בבקשתו זו.

3.     ביום 16/8/06, ביקשה המשיבה כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 2 - 4, ביניהם המבקש. לאחר שהומצאו אישורי מסירה לנתבעים, ובכללם למבקש, באה החלטת בית משפט  זה מיום 3/9/06, לפיה: "התובעת זכאית לפסק דין, בהעדר הגנה, נגד הנתבעים מס' 2 - 4. התובעת תגיש פסיקתא לחתימה".

4.     ביום 5/9/06, הגיש המבקש כתב הגנה, וביום 21/9/06, נחתמה פסיקתא כנגד נתבעים 2 ו - 3.

5.     המבקשת הגישה בקשה, בבש"א 3021/06, ביום 13/9/06, לסילוק כתב ההגנה של המבקש או למחיקתו של כתב ההגנה. בהחלטתו באותה בקשה, התייחס בית המשפט לכלל לפיו, בשלב מסויים, קמה "נקודה גאומטרית" אשר מעבר לה לא ניתן להגיש כתב הגנה. נקודה זו נוגעת במועד בו דן בית המשפט בבקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה (ראה ע"א 392/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית בארץ ישראל פ"ד נ"ד (4) 4). בענייננו, כך נקבע, כתב ההגנה הוגש מעבר לנקודה זו, שכן, כפי שפורט לעיל, הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, הוגשה ביום 16/8/06, ביום 22/8/06 הומצאו אישורי המסירה על פי החלטת בית המשפט, וביום   3/9/06, נדונה הבקשה למתן פסק דין ובה נקבע, כאמור לעיל, כי התובעת זכאית לפסק דין בהעדר הגנה, לרבות כנגד המבקש. על כן, כך נקבע, המבקש לא היה רשאי להגיש את כתב הגנתו ביום 5/9/06, ולפיכך עליו להוציאו מתיק בית המשפט.

6.     בעקבות בקשת ב"כ המבקש באותו דיון ולאחר מתן ההחלטה, עוכב ביצוע מתן פסק דין, עד ליום 7/12/06, זאת: "על מנת לאפשר למשיב להגיש את בקשתו לביטול החלטת בית המשפט". לאחר החלטות אלה,  פנה המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות  מיום 29/11/06, בבש"א 3021/06, זאת עד להכרעה בערעור שאמור היה להיות מוגש בקשר עם אותן החלטות.  ביום 14/1/07, נעתר בית המשפט לבקשה והאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול החלטת בית המשפט מיום 3/9/06, עד לשבעה ימים לאחר ההכרעה בערעור.

7.     ביום 3/5/07, הוגשה בקשתו של המבקש לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, זו הבקשה נשוא החלטה זו. בבקשתו זו טען המבקש, בין היתר, כי כתב התביעה כמו גם הבקשה למתן פסק דין, לא הומצאו לידיו כדין, וטען לביטול מחובת הצדק. בנוסף, לחלופין, העלה המבקש נימוקים לביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט, במרכזן טען כי כתוצאה מההליכים הסבוכים אשר התקיימו בבית משפט לענייני המשפחה והעברת התובענה לבית משפט זה, הוא לא ידע מתי עליו להגיש כתב הגנה, והשיהוי שחל בהגשת כתב ההגנה, נבע מאיום בלתי פוסק על חייו, שכן הוא פעל להעברת נכס מידיים ערביות לידיים יהודיות (סעיף 22 ב' לבקשה). עוד באו נימוקים באשר לסיכויי הצלחתו של המבקש. הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם המבקש.

8.     המשיבה, בתגובתה, הפנתה לערעור שהגיש המבקש בנוגע עם החלטת כב' הרשמת מיום 29/11/06, בבש"א 3021/06, לפיה, כתב ההגנה מטעם המבקש הוגש במועד אשר לא ניתן היה להגישו, ויש להוציא את כתב ההגנה מתיק בית המשפט. בית המשפט, בערעור, התבקש לקבוע כי כתב ההגנה שהוגש ע"י המבקש, הוגש כדין ובמסגרת המועדים הקבועים לכך. בפסק הדין שניתן בערעור המבקש, נקבע כי דינו של הערעור להידחות, זאת מאחר שהמועד הקובע, לאחריו לא ניתן להתייחס לכתב הגנה שהוגש באיחור, הנו מועד הדיון בבקשה לקבלת פסק דין, ועל כן השאלה היא, האם כתב הגנתו של המבקש, אכן הוגש באיחור. בבסיס שאלה זו, עומדת שאלה נוספת, האם המשיבה זכאית למתן פסק דין בהעדר הגנה. נקבע כי שאלות אלה הוכרעו על ידי כב' הרשמת, עוד בהחלטה מיום 3/9/06, ועל כן ההחלטה נשוא הערעור, הנה פועל יוצא מההחלטה מיום 3/9/06. על אותה החלטה מיום 3/9/06, לא הוגש ערעור ואף לא הוגשה בקשה לביטול אותה החלטה, על אף שהמבקש הודיע כי יעשה כן במהלך הדיון מיום 29/11/06. בנסיבות אלה, כך נקבע, אין מקום לתקוף את ההחלטה מיום 3/9/06, במסגרת תקיפת ההחלטות מיום 29/11/06.

9.     בתגובתה לבקשת המבקש, טענה המשיבה כי הטענות אשר הועלו עתה על ידי המבקש, עלו כבר לפני ערכאת הערעור, כי על ההחלטה מיום 3/9/06 לא הוגש ערעור, ואין מקום לבקש עתה ביטול אותה החלטה מיום 3/9/06, שעה שלא קמה תקיפה לאותה החלטה. לשיטת המשיבה, פסק הדין שבערעור הפך להיות חלוט. עוד נטען כי המבקש אינו מתכחש לכך כי כתב ההגנה הוגש באיחור, מבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד, והמשיבה ביקשה אף בתגובתה, לאפשר לה לממש את זכותה ולחקור את המבקש על תצהירו.

10.    בדיון בבקשה, שנקבע ליום 9/7/07, המבקש לא התייצב להיחקר על תצהירו. לטענת בא כוחו, מקורה של העדרות זו נעוץ בכך שכנראה הצליחו לאתר את המבקש ולאיים על חייו, במידה שיגיע לדיון, והמבקש הודיע כי אינו מוכן ליטול סיכונים על עצמו. בהתאם לכך, נקבע מועד לדיון מוקדם, ליום 23/9/07, בו אמור היה בא כח המבקש להודיע האם המבקש בכל זאת יופיע להיחקר במועד שייקבע לשם כך. בדיון שהתקיים ביום 23/9/07, הצהיר ב"כ המבקש כי המבקש מעוניין להופיע ולהיחקר על תצהירו, ולפיכך נקבע מועד לדיון בבקשה ליום 20/11/07. לאותו דיון לא התייצב המבקש ובא כוחו הודיע כי המבקש לא יגיע להיחקר גם למועד אחר, זאת לאור האיומים על חייו ועל חיי בני משפחתו. לפיכך ביקש ב"כ המבקש לקיים את הדיון בהיעדרו של המבקש ולטענתו, התצהיר שהוגש מטעם המבקש בתמיכה לבקשה, תקף לצורך הדיון בבקשה.

דיון

11.    בהחלטת בית המשפט מיום 16/8/06, בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 2 - 4, נאמר כי אישורי המסירה לא צורפו לבקשה. לפיכך, צורפו אישורי המסירה ביום 22/8/06, בעקבות כך, באה ההחלטה מיום 3/9/06, בדבר זכאות התובעת לקבלת פסק דין בהעדר הגנה גם כנגד המבקש. על פי אישור המסירה שצורף להודעה, בוצעה המסירה לידיו של המבקש, ביום 11/4/06. מבצע המסירה הוא עו"ד אבו-גוש ואישור המסירה נושא את חתימתו של המבקש.  משלא בא המבקש להיחקר על תצהירו, הוא שמט את הקרקע הן מתחת לטענתו לפיה, כתב התביעה לא הומצא לידיו, והן מתחת ליתרת טענותיו העובדתיות כפי שפורטו לעיל. יובהר כי טענתו של המבקש הנה כי הוא חושש להגיע לבית המשפט. לא נטען כי הוא "ירד למחתרת" ועקבותיו נעלמו. במידת הצורך, ולו היה מתבקש לעשות כן, היה המבקש זוכה להגנה ראויה, הן על ידי בית המשפט והן על ידי המשטרה, זאת לו היה מופיע להיחקר על תצהירו. לא ניתן לקבל את טענתו של המבקש, לפיה, מצד אחד, יש לראות את תצהירו כראיה בעלת משקל, ומהצד האחר, לאפשר אי התייצבות לחקירה, מקום שניתן להעניק לו הגנה לצורך עדותו.

        על כן, המסקנה היא כי לא ניתן לקבל את טענת באי כח המבקש לפיה יש לראות בתצהיר המבקש כראיה ותימוכין לטענותיו, ומכאן, שלא קם גיבוי לטענות העובדתיות המפורטות והנכללות בבקשה. די בכך לשמוט את הבסיס מתחת לבקשת המבקש. זאת, בנוסף לקביעות שבאו בפסק הדין שניתן בערעור המבקש - כמפורט בסעיף 8 להחלטה זו. הדרך לתקוף את ההחלטה מיום 3/9/06, בדבר זכאות המשיבה לקבל פסק דין, הנה בערעור שלא הוגש בקשר עם אותה החלטה, אף, שכאמור לעיל, הוצהר עוד ביום 29/11/06 כי ייעשה כן. משכך, עומדת ההחלטה מיום 3/9/06 בתוקפה, ולא ניתן להיעתר לבקשת המבקש לבטלה, זאת, כאמור, הן מחמת שלטענותיו העובדתיות אין תימוכין בהעדר התייצבותו והן מחמת תוקפה של ההחלטה מיום 3/9/06.

        מכאן, המסקנה הנה כי דין הבקשה להידחות.

        המבקש ישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח.

ניתנה היום כ"ז ב אדר ב, תשס"ח (3 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.